בשנת 2012 יצא דוח חדש המסכם את ריצות המרתונים והספורט האתגרי בעולם.
לפי דוח שהפיקו באוניברסיטה בארצות הברית הוכיחו כי מאמצים כרוניים קיצוניים כגון מרתונים,ריצות ארוכות טווח,טריאתלון ועוד עלולים לגרום נזק ללב ולכלי הדם לאורך זמן.
דפוס אימונים בריא אינו לאו דווקא ספורט עצים לאורך זמן.
לאחר בדיקות נוספת באכלוסיה הבינו כי אדם אשר פועל בפעילות ספורטיבית ממוצעת מוריד את הסיכוי שלו לחלות במחלות לב מאדם רגיל , אך אדם הפועל באופן עצים ביותר אינו שונה מאדם ממוצע מבחינת הסיכונים לחלות במחלות לב.
יש לציין שבמחקר הנ"ל אין להפחיד את הספורטאים לפעילות מאומצת יותר אלא להסביר כי יש "להקשיב לגוף" ולא לעבור את גבול קצה היכולות שלו.
במהלך המחקר קיבלו מספר רב של עדויות על ההשפעות השליליות של אימונים כרוניים לאירועי סיבולת קיצוניים ופגיעות ארוכות טווח.
אימון כרוני וחזק עלול לגרום לאירועים כגון התרחבות ומתיחה של חדרי הלב, הגדלת החדר הימני ועוד…יכולת שאיבה של חדר ימין יכול להיות מופחת כמותית וכך הלב "מאבד" את היכולות המקסימאליות שהיו לפני האימון
שינויים אלה בדרך כלל חוזרים למצבם הרגיל בתוך כשבוע. עם זאת, אם האימון הוא כרוני, הוא עלול לגרום לצלקות, הגדלה והתקשות של הלב.
קיים סיכון גם לפתח קצב לב חריג כגון פרפור פרוזדורים, וכך הסיכון לשבץ עולה באופן משמעותי.
באחד המחקרים
שביצעו בדקו מספר רצים גברים בגילאי 50+ שרצו מרתון מספר פעמים בתקופה של שלוש
שנים.
כ3% מהרצים היו בעלי צלקת כרונית בלב ,
לאחר בדיקה מעמיקה יותר הבינו כי הצלקת נבעה ממחלה תורשתית בשילוב גיל האדם ומערכת
הלב.
בנתיחה לאחר המוות שעשו לאחד רצי המרתונים
האגדיים הבינו כי המוות נגרם עקב כך שהלב גדל,התעבה ונהייה נוקשה מתמיד.
יש לציין כי פעילות ספורטיבית ממוצעת חשובה מאוד לבריאות האדם , אך לאנשים שמעוניינים לעסוק בפעילות מאומצת ותגרית יותר יש להיוועץ ברופא ספורט ולהיות במעקב מלא.